| 0 | 1 | |
|---|---|---|
| התקווה | כָל עוד בלבב פנימה - ביז ווילאנג אין האַרצן אינעװײניק, נפש יהודי הומיה, - א ייִדישע נפֿש האפט נאך, ולפאֲתי מזרח קדימה - און צו די עק פון מיזרח עין לציון צופיה; - אײן אױג נאָך ציון בליקט, עוד לא אבדה תקותנו, - אונדזערע האָפֿענונג איז נאך נישט פֿאַרלױרן, התקוה בת שנות אלפים, - די האָפֿענונג פון צװײ טױזנט יאָרן אלט: להיות עם חופשי בארצנו - צו זײַן א פֿרײַ פֿאָלק אין אונדזער לאַנד, ארץ ציון וירושלים. - אין לאַנד פֿון ציון און ירושלים שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן-- הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ-- וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה: אָז, יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם-- הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ-- הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְהוָה, אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ)-- כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה-- בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה-- נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע: בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה-- נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו. | [[תהילים]] קכ"ו |
| יידיש | גוּט טַק אִים בְּטַגְא שְ וֵיר דִיש מחזור אין בית הכנסת טְרַגְא | |
| איסלאם | מוֹת-יוּמַת הַמַּכֶּה, רֹצֵחַ הוּא: גֹּאֵל הַדָּם, יָמִית אֶת-הָרֹצֵחַ--בְּפִגְעוֹ-בוֹ | [[במדבר]] ל"ה |
| ראש השנה | בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון, שנאמר:'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם' '''וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם '''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ | [[מסכת ראש השנה]] א' [[במדבר]] כ"ט, א' [http://www.770live.com/En770/chumash/gif/3186.gif ויקרא כג, כג] |
| סוכות | בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'...בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל-הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם | |
| ליכט | וַיֹאמֶר אֱלֹדִים יְהי אוֹר וַיְהי אוֹר | בראשית א ג |
| עשרה בטבת | וַיְהִי בִשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְמָלְכוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּא נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל הוּא וְכָל-חֵילוֹ עַל-יְרוּשָׁלִַם וַיִּחַן עָלֶיהָ וַיִּבְנוּ עָלֶיהָ דָּיֵק סָבִיב ותבוא העיר במצור… ויחזק הרעב בעיר. כה אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו. צום העשירי זה עשרה בטבת - יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים | [[ספר מלכים|מלכים]] ב' (פרק כ"ה) [[ספר ירמיה|ירמיה]] [[ספר זכריה|זכריה]] [[תוספתא]] |
| מציצה בפה | עושין כל צרכי מילה בשבת: מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה איספלנית וכמון אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה כיצד מוהלין? חותכין את כל העור … ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה, וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו. ואחר שמוצץ נותן עליה איספלנית או רטייה וכיוצא בהן | שבת פרק י"ט שבת דף קלג: רמב"ם הלכות מילה פרק ב הלכה ב |
| מאה שערים | "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא '''מאה שערים''' ויברכהו ה' | [[בראשית]] כ"ה, יב |
| ט"ו בשבט | ארבעה ראשי שנים הם: באחד ב[[ניסן]] ראש השנה למלכים ולרגלים; באחד ב[[אלול]] ראש השנה למעשר [[בהמה]]; באחד ב[[תשרי]] ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות; באחד ב[[שבט]] ראש השנה לאילן, כדברי [[בית שמאי]], [[בית הלל]] אומרים - בחמישה עשר בו. | ראש השנה א א |
| שבת | כִּי שֵׁשֶׁת-יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הַיָּם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-בָּם, וַיָּנַח, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; עַל-כֵּן, בֵּרַךְ יְהוָה אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת--וַיְקַדְּשֵׁהוּ וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת | [[שמות]] כ' [[דברים]] ה' [[דברים]] ה' |
| צדקה | עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ | [[מסכת בבא מציעא]] ע"א.. [[שמות]] כ"ב |
| נח | ויחי למך שתים ושמנים שנה ומאת שנה ויולד בן וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי-נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת. נח, איש צדיק, תמים היה, בדורותיו | [[ספר בראשית|בראשית]] (פרק ה') [[בראשית]] ט' [[בראשית]] ו |
| קין | וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ; וַתַּהַר, וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת, אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל; וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים; וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה--לַיהוָה. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם-הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ, וּמֵחֶלְבֵהֶן; וַיִּשַׁע יְהוָה, אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-קָ | [[בראשית]] ד. |
| תענית אסתר | לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי. לְקַיֵּם אֵת־יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל־נַפְשָׁם וְעַל־זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמֹות וְזַעֲקָתָֽם | |
| שלמה המלך | וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע--כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה והענן מלא את בית ה' | [[ספר מלכים|ספר מלכים א']] (פרק ה') [[ספר מלכים|מלכים]] א' פרק ח'. |
| דוד המלך | וַיְהִי עָלַי דְּבַר-יְהוָה, לֵאמֹר, דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ, וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ: לֹא-תִבְנֶה בַיִת, לִשְׁמִי--כִּי דָּמִים רַבִּים, שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי. הִנֵּה-בֵן נוֹלָד לָךְ, הוּא יִהְיֶה אִישׁ מְנוּחָה, וַהֲנִיחוֹתִי לוֹ מִכָּל-אוֹיְבָיו, מִסָּבִיב: כִּי שְׁלֹמֹה יִהְיֶה שְׁמוֹ, וְשָׁלוֹם וָשֶׁקֶט אֶתֵּן עַל-יִשְׂרָאֵל בְּיָמָיו | [[ספר דברי הימים]] א' (פרק כ"ב) |
| אבשלום | וייוולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר | [[ספר שמואל|שמואל ב']] (פרק יד) |
| ארון הברית | וַיָּבֹא הָעָם, אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים; נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה, אֶת-אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ, וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ | [[ספר שמואל|שמואל א']] ד' |
| רחבעם | כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא-תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּן עִם-אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ--כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה, הַדָּבָר הַזֶּה; וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהוָה | [[ספר מלכים|מלכים א']] (פרק י"ב) |
| לשון הרע | לֹא-תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ | [[ויקרא]] י"ט |
| מבול וואסער | וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת... מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף--וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה. שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה--זָכָר וּנְקֵבָה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ | פרק ז' פסוק י"ב פרק ז' פסוק כ"ד פרק ו' + פרק ז' פרק ז' |
| ירמיהו | כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ--לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים-- כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי ל שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם | [[ספר ירמיהו]] ב'. [[ספר ירמיהו]] ל"א. [[ספר מלאכי]] ג', און [[ספר זכריה]] א'. |
| מה נשתנה | מָה הָעֵדֹת, וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֶתְכֶם. עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם; וַיֹּצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה... לְמַעַן, הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ | [[דברים]] ו' שם שם |
| נביא | נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן | [[ספר דברים]] (פרק יח) |
| יחזקאל | הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצ | |
| ספירת העומר | שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ | [[דברים]] ט"ז |
| שמאי הזקן | כרשיני מעשר שני, וכו', ושל תרומה, בית שמאי אומרים, וכו', ובית הלל וכו', '''שמאי''' אומר, יאכלו צריד הפורט סלע של מעשר שני בירושלים, בית שמאי אומרים, יכו', ובית הלל אומרים, וכו', '''שמאי''' אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה דוסתאי איש כפר יתמה, היה מתלמידי בית שמאי, ואמר, שמעתי '''משמאי הזקן''' שאמר, לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה מעשה, וילדה כלתו של '''שמאי הזקן''', ופחת את המעזיבה, וסכך על גבי המטה, בשביל הקטן הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם, נכנס '''שמאי''', '''שמאי''' אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך '''שמאי''' אומר, כל הנשים דין שעתן, והלל אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה '''שמאי''' אומר, מקב לחלה, והלל אומר, מקביים הלל אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, וכו', '''ושמאי''' אומר, תשעה קבין ולמה מזכירין את דברי '''שמאי''' והלל לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם בית שמאי אומרים, רבע עצמות מן העצמים, בין משנים בין משלשה, ובית הלל אומרים, וכו', '''שמאי''' אומר, אפלו מעצם אחד כרשיני מעשר שני, וכו', ושל תרומה, בית שמאי אומרים, וכו', ובית הלל וכו', '''שמאי''' אומר, יאכלו צריד הפורט סלע של מעשר שני בירושלים, בית שמאי אומרים, יכו', ובית הלל אומרים, וכו', '''שמאי''' אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה כסא של כלה שנטלו חפוייו, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף מלבן של כסא, טמא, כסא שקבעו בערבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף העשוי בה הלל '''ושמאי''' קבלו מהם, הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה '''שמאי''' אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל '''ומשמאי''', הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל '''ושמאי''' כסא של כלה שנטלו חפוייו, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף מלבן של כסא, טמא, כסא שקבעו בערבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף העשוי בה '''שמאי''' אומר, כל הנשים דין שעתן, הלל אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה | |
| הלל הזקן | פרוזבול, אינו משמט, זה אחד מן הדברים שהתקין '''הלל הזקן''', כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', התקין '''הלל''' פרוזבול '''הלל''' ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם, נכנס שמאי, שמאי אומר שלא לסמוך, '''הלל''' אומר לסמוך '''הלל''' התקין פרוזבול, מפני תקון העולם אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני, וכו', '''והלל''' אוסר, וכן היה '''הלל''' אומר, לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים, שמא יוקירו חטים, ונמצאו באות לידי רבית שמאי אומר, כל הנשים דין שעתן, '''והלל''' אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה שמאי אומר, מקב לחלה, '''והלל''' אומר, מקביים '''הלל''' אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, וכו', ושמאי אומר, תשעה קבין ולמה מזכירין את דברי שמאי '''והלל''' לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם '''הלל''' ושמאי קבלו מהם, '''הלל''' אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה '''הלל''' אומר, אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע, ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה רבן יוחנן בן זכאי קבל '''מהלל''' ומשמאי, הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת וכך היה '''הלל''' אומר, ודאשתמש בתגא, חלף, הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת '''הלל''' ושמאי בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו, התקין '''הלל הזקן''', שיהא חולש את מעותיו בלשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס, וכו' שמאי אומר, כל הנשים דין שעתן, '''הלל''' אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה | |
| רבן גמליאל הזקן | מעשה שזרע רבי שמעון איש המצפה לפני '''רבן גמליאל''', ועלו ללשכת הגזית ושאלו, אמר נחום הלבלר, מקובל אני מרבי מיאשא, שקבל מאבא, שקבל מן הזוגות, שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני וכו יועזר איש הבירה היה מתלמידי בית שמאי ואמר, שאלתי '''רבן גמליאל הזקן''' עומד בשער המזרח ואמר, לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ התקין '''רבן גמליאל הזקן''' שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח , וכו' אמר רבי עקיבא וכו', מצאתי נחמיה איש בית דלי וכו', אמר לי, אמר להם בשמי, וכו', מקובלני '''מרבן גמליאל הזקן''', משיאין את האשה על פי עד אחד, וכו', מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל, שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא '''רבן גמליאל הזקן''' נשותיהן על פי עד אחד וכו' משמת '''רבן גמליאל הזקן''' בטל כבוד התורה, ומתה טהרה ופרישות בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו, התקין '''רבן גמליאל הזקן''' שלא יהו עושין כן, מפני תיקון העולם, בראשונה היה משנה שמו ושמה וכו', והתקין '''רבן גמליאל הזקן''' שיהא כותב, איש פלוני וכל שם שיש לו וכו' '''רבן גמליאל''' אומר עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אמדות |