שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב יְהוָה, אֶת-שִׁיבַת צִיּוֹן-- הָיִינוּ, כְּחֹלְמִים. אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק, פִּינוּ-- וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה: אָז, יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם-- הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִם-אֵלֶּה. הִגְדִּיל יְהוָה, לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ-- הָיִינוּ שְׂמֵחִים. שׁוּבָה יְהוָה, אֶת-שבותנו (שְׁבִיתֵנוּ)-- כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב. הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה-- בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. הָלוֹךְ יֵלֵךְ, וּבָכֹה-- נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ-הַזָּרַע: בֹּא-יָבֹא בְרִנָּה-- נֹשֵׂא, אֲלֻמֹּתָיו.

'''וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם

'''בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ

[[במדבר]] כ"ט, א'

[http://www.770live.com/En770/chumash/gif/3186.gif ויקרא כג, כג]

ותבוא העיר במצור… ויחזק הרעב בעיר.

כה אמר יהוה צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה, ולמועדים, טובים; והאמת והשלום, אהבו.

צום העשירי זה עשרה בטבת - יום שבו סמך מלך בבל את ידו על ירושלים

[[ספר ירמיה|ירמיה]]

[[ספר זכריה|זכריה]]

[[תוספתא]]

אמר רב פפא האי אומנא דלא מייץ סכנה הוא ועברינן ליה

כיצד מוהלין? חותכין את כל העור … ואח"כ מוצץ את המילה עד שיצא הדם ממקומות רחוקים כדי שלא יבוא לידי סכנה, וכל מי שאינו מוצץ מעבירין אותו. ואחר שמוצץ נותן עליה איספלנית או רטייה וכיוצא בהן

שבת דף קלג:

רמב"ם הלכות מילה פרק ב הלכה ב

וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי--שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ: לֹא תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ-וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ-וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל-בְּהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ--לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ, כָּמוֹךָ

וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת

[[דברים]] ה'

[[דברים]] ה'

אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ

[[שמות]] כ"ב

וַיִּהְיוּ, כָּל-יְמֵי-נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת.

נח, איש צדיק, תמים היה, בדורותיו

[[בראשית]] ט'

[[בראשית]] ו

לְקַיֵּם אֵת־יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל־נַפְשָׁם וְעַל־זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמֹות וְזַעֲקָתָֽם

והענן מלא את בית ה'

[[ספר מלכים|מלכים]] א' פרק ח'.

וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם

וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ: זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ. מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת... מִן-הַבְּהֵמָה, הַטְּהוֹרָה, וּמִן-הַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה; וּמִן-הָעוֹף--וְכֹל אֲשֶׁר-רֹמֵשׂ, עַל-הָאֲדָמָה. שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל-נֹחַ, אֶל-הַתֵּבָה--זָכָר וּנְקֵבָה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים, אֶת-נֹחַ

מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם--אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ

פרק ז' פסוק כ"ד

פרק ו' + פרק ז'

פרק ז'

כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ. כֹּה אָמַר יְהוָה, מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה: כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה, וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם. הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים-- כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד; עַל-כֵּן, הָמוּ מֵעַי ל

שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם

[[ספר ירמיהו]] ל"א.

[[ספר מלאכי]] ג', און [[ספר זכריה]] א'.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם; וַיֹּצִיאֵנוּ יְהוָה מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה...

לְמַעַן, הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ

שם

שם

הפורט סלע של מעשר שני בירושלים, בית שמאי אומרים, יכו', ובית הלל אומרים, וכו', '''שמאי''' אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה

דוסתאי איש כפר יתמה, היה מתלמידי בית שמאי, ואמר, שמעתי '''משמאי הזקן''' שאמר, לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה

מעשה, וילדה כלתו של '''שמאי הזקן''', ופחת את המעזיבה, וסכך על גבי המטה, בשביל הקטן

הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם, נכנס '''שמאי''', '''שמאי''' אומר שלא לסמוך, הלל אומר לסמוך

'''שמאי''' אומר, כל הנשים דין שעתן, והלל אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה

'''שמאי''' אומר, מקב לחלה, והלל אומר, מקביים

הלל אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, וכו', '''ושמאי''' אומר, תשעה קבין

ולמה מזכירין את דברי '''שמאי''' והלל לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם

בית שמאי אומרים, רבע עצמות מן העצמים, בין משנים בין משלשה, ובית הלל אומרים, וכו', '''שמאי''' אומר, אפלו מעצם אחד

כרשיני מעשר שני, וכו', ושל תרומה, בית שמאי אומרים, וכו', ובית הלל וכו', '''שמאי''' אומר, יאכלו צריד

הפורט סלע של מעשר שני בירושלים, בית שמאי אומרים, יכו', ובית הלל אומרים, וכו', '''שמאי''' אומר, יניחנה בחנות ויאכל כנגדה

כסא של כלה שנטלו חפוייו, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף מלבן של כסא, טמא, כסא שקבעו בערבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף העשוי בה

הלל '''ושמאי''' קבלו מהם, הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה

'''שמאי''' אומר, עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות

רבן יוחנן בן זכאי קבל מהלל '''ומשמאי''', הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל '''ושמאי'''

כסא של כלה שנטלו חפוייו, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף מלבן של כסא, טמא, כסא שקבעו בערבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין, '''שמאי''' אומר, אף העשוי בה

'''שמאי''' אומר, כל הנשים דין שעתן, הלל אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה

'''הלל''' ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם, נכנס שמאי, שמאי אומר שלא לסמוך, '''הלל''' אומר לסמוך

'''הלל''' התקין פרוזבול, מפני תקון העולם

אבל אומר לו הלויני עד שיבוא בני, וכו', '''והלל''' אוסר, וכן היה '''הלל''' אומר, לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים, שמא יוקירו חטים, ונמצאו באות לידי רבית

שמאי אומר, כל הנשים דין שעתן, '''והלל''' אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה

שמאי אומר, מקב לחלה, '''והלל''' אומר, מקביים

'''הלל''' אומר, מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, וכו', ושמאי אומר, תשעה קבין

ולמה מזכירין את דברי שמאי '''והלל''' לבטלה, ללמד לדורות הבאים שלא יהא אדם עומד על דבריו, שהרי אבות העולם לא עמדו על דבריהם

'''הלל''' ושמאי קבלו מהם, '''הלל''' אומר, הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות, ומקרבן לתורה

'''הלל''' אומר, אל תפרוש מן הצבור, ואל תאמן בעצמך עד יום מותך, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע, ואל תאמר לכשאפנה אשנה, שמא לא תפנה

רבן יוחנן בן זכאי קבל '''מהלל''' ומשמאי, הוא היה אומר, אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת

וכך היה '''הלל''' אומר, ודאשתמש בתגא, חלף, הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה, נוטל חייו מן העולם

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת '''הלל''' ושמאי

בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שיהא חלוט לו, התקין '''הלל הזקן''', שיהא חולש את מעותיו בלשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס, וכו'

שמאי אומר, כל הנשים דין שעתן, '''הלל''' אומר, מפקידה לפקידה, אפלו לימים הרבה

יועזר איש הבירה היה מתלמידי בית שמאי ואמר, שאלתי '''רבן גמליאל הזקן''' עומד בשער המזרח ואמר, לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ

התקין '''רבן גמליאל הזקן''' שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח , וכו'

אמר רבי עקיבא וכו', מצאתי נחמיה איש בית דלי וכו', אמר לי, אמר להם בשמי, וכו', מקובלני '''מרבן גמליאל הזקן''', משיאין את האשה על פי עד אחד, וכו', מתוך הדברים נזכר רבן גמליאל, שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא '''רבן גמליאל הזקן''' נשותיהן על פי עד אחד וכו'

משמת '''רבן גמליאל הזקן''' בטל כבוד התורה, ומתה טהרה ופרישות

בראשונה היה עושה בית דין במקום אחר ומבטלו, התקין '''רבן גמליאל הזקן''' שלא יהו עושין כן, מפני תיקון העולם, בראשונה היה משנה שמו ושמה וכו', והתקין '''רבן גמליאל הזקן''' שיהא כותב, איש פלוני וכל שם שיש לו וכו'

'''רבן גמליאל''' אומר עשה לך רב, והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אמדות